דווין טאונסנד בישראל

הופעת סולו אקוסטית, ת"א 13.4.19

DEVIN-TOWNSEND-e1541589903794
עידן ל.

עידן ל.

זמר, מוזיקאי, מורה לפיתוח קול, וקפטן

דווין, נו, Devin Townsend. ההוא מ-Strapping Young Lad, שהוא מלא אלבומים תחת The Devin Townsend Project או Band או וואטאבר. הבחור הזה –

Devin Townsend

שכפי שניתן לראות בבירור בתמונה, הוא רוקר מקצוען, כותב שירים רגיש ו-ורסטילי, וזמר ענק עם יכולות ענקיות. ב-13.4.19 – לכבוד יום ההולדת שלי שחל שבאותו יום. ממש בקצרה: דווין טאונסנד הוא מוזיקאי קנדי שהתחיל להוציא אלבומים בגיל צעיר תחת כובעים שונים ועם הרכבים שונים. מה שכן, אף פעם לא היה לו שיער.

את דווין הכרתי לפני מספר שנים דרך המלצה של חבר (יו דגן!), שהכיר לי את האלבום Ziltoid the Omniscient, אלבום שיצא ב-2007, שמתרכז בחייזר ירוק וקטן בשם זילטויד, שכל משימתו בחיים היא להשיג כוס קפה טובה ולהשמיד את המין האנושי, לא בהכרח בסדר הזה. כיוון שאני חובב מושבע של שתי המטרות הללו, לא בהכרח בסדר הזה, התאהבתי מיד.

לא אפרט כאן את כל קורותיו המוזיקליים והאישיים של דווין – אני לא בקיא בהן בעצמי. כיאה למוזיקאי פורה, דווין הוציא עד היום כ-25 אלבומים בצורות שונות, והוא רק בן 46. ב-2017 הופיע בישראל עם ההרכב שלו, The Devin Townsend Project בבארבי תל-אביב, בהופעה חשמלית רועמת. ובשבוע שעבר, ממש לכבוד יום ההולדת שלי, הופיע שוב בישראל, הפעם בגרסה אקוסטית אינטימית.

עטיפת אלבומו האחרון, Empath

הדבר המעניין בדווין טאונסנד, מעבר לשאלות מוזיקליות ו-ווקליות, זו העובדה שהוא אדם כל-כך פתוח על הבמה. הוא מודע לעצמו בכל שניה, ולעיתים יתר על המידה, והוא מפצה על כך (או מתמודד עם זה) באמצעות בדיחות בלתי-פוסקות וסיפורים על עצמו. יש הרבה זמרים טובים, ויש הרבה מבצעים טובים, והחלק המעניין הוא שאין שום "טיפוס" מחייב שמשותף לכולם ביחד. מבצע יכול להיות מופנם, או מוחצן; אינטיליגנט או אהבל מוחלט; צנוע או יהיר; פילוסופי או רדוד; פוליטי ומחובר למה שקורה בעולם, או ראש קטן שרק מתעניין במה שקורה בחיים שלו.

זה לא מובן מאליו, כמובן. כיוון שהופעה על במה, וספציפית שירה, זה תפקיד/ ג'וב/ קריירה כל כך ספציפי וכל-כך תובעני, כל-כך חושפני, שהייתם מצפים שהוא יתאים רק לסוג מסוים של אנשים. נניח, רק אנשים מוחצנים במיוחד, או אופטימיים במיוחד, או אנרגטיים במיוחד. אבל זה לא המקרה – דווין הוא דוגמה ברורה לכך שאמנים בכלל, וזמרים בפרט, יכולים להיות גם רגישים, גם אינטיליגנטיים, וגם מופנמים, ועדיין לעמוד לבד לגמרי על במה מול חדר מלא באנשים, בלי אף אדם אחר שילווה אותך, יתן לך קונטרה או יכסה על הטעויות שלך. רק אתה וגיטרה אקוסטית, וכמה סינטיסייזרים ברקע שיוצאים מהמחשב.

דווין ביצע גרסאות אקוסטיות של כמה מהשירים המוכרים שלו, מכל התקופות. בלטו לטובה שירים מוכרים כמו Failure, Bastard, וכמובן Deadhead, השיר האפי מ-2003. שימו לב לביצוע הזה, לייב מ-2015:

Devin Townsend Project - Deadhead בהופעה חיה

הייתם מצפים שהיא לא תישמע טוב בפורמט אקוסטי מצומצם, נכון? או שהיא פשוט לא תתאים מוזיקלית, או שתהיה בוטה וגסה מדי לפורמט כזה? אז וואלה, היא עבדה מצוין. צריך להבין שאפקט כזה, על תו גבוה כזה (Bb4 ב- 3:38), הוא עניין לא פשוט. קודם כל, כי תו כזה נחשב תו גבוה עבור גברים, ומעבר לכך, אפקט של דיסטורשן עלול בקלות להפר את האיזון העדין של אוויר, רטט ותהודה שצריך להתקיים על-מנת להפיק תו כזה. במילים אחרות, אם משהו משתבש, קל מאוד לשמוע אותו, במיוחד כשאתה מופיע לבד רק עם גיטרה אקוסטית. צריך להבין שכשזמר – כל זמר – מנסה לבצע דבר כזה, זה שקול בערך להליכה על חבל מתוח בין שני בניינים, בזמן ניסיון לאזן פין באולינג בוער על האף. קל מאוד לצאת מאיזון. וכשזה רק אתה, ללא להקה, אין שום דבר שיכול למסך טעויות. זה להיות במקום חשוף מאוד.

ודווין עשה את זה. הוא עשה את זה במשך שלוש פאקינג שעות, כאשר חלק מההופעה הוקדש לביצועים אקוסטיים מעין אלו, וחלקה הוקדש לסשן שאלות ותשובות. וגם כשהוא טועה לרגע, הוא ממשיך הלאה בקלילות (האופציה המומלצת יותר), או שמתבדח על זה עם הקהל (האופציה החשופה יותר).

צפו כאן בקטעים שצילמתי מתוך ההופעה: ביצועים אקוסטיים וקטעי שאלות ותשובות:

An Evening with Devin Townsend - Tel-Aviv, 13.4.19

דווין הוא מספר סיפורים גדול, לא בגלל שהסיפורים שלו מאורגנים במיוחד או סוערים במיוחד, אלא כי הוא פתוח עם הקהל, עד הסוף. הוא מספר על מערכת היחסים שלו עם אשתו, עם בנו, עם הטבע, ועם אובדן של חברי ילדות. הוא סיפר על התהליך שגרם לו לפרק את ההרכב שלו, The Devin Townsend Project, ולצאת לטור אקוסטי לבדו. הוא סיפר על תהליך הכתיבה וההקלטות הארוך-במיוחד של האלבום האחרון שלו Empath (ששוחרר לפני כשבועיים), ואיך הוא מרגיש תשוש נפשית ממנו. כשנשאל על שם האלבום הסביר שאמפתיה, כך הבין, היא תנאי הכרחי להבנה של אנשים אחרים, ושל האופן בו הם רואים את העולם.

הוא סיפר כיצד הוא אדם שמרבה לנתח יתר-על-המידה את הרגשות שלו, שזה מדהים בעיני שהוא אומר כזה דבר, כיוון ש-(1) יש לו רגשות, (2) הוא מבין מהן הרגשות שלו, ו-(3) הוא מבין את התהליך הפנימי באמצעותו הוא מתמודד עם הרגשות שלו. כל אחד משלושת הדברים הללו אינו מובן מאליו בכלל, במיוחד בעולם בו גברים אמורים להיות חזקים ולשתוק. דווין היה חזק, אבל לא סתם את הפה לרגע. וטוב שכך – הוא מראה לנו איך אפשר להיות זמר הרד-רוק ומטאל, ועדיין לשיר על מה שמרגש אותך ומרגיש לך רלוונטי. דווין הוא גיבור במובן הזה, לא כי הוא עשה דברים יוצאי-דופן, אלא כי הוא מבין מי הוא ומה הוא, הוא בסדר עם זה, ונותן את כל זה ישירות לקהל, בלי מסכות, בלי סינון, ובלי צנזורה מכל סוג. ואת זה כולנו צריכים ללמוד ממנו.

כך, למשל, הוא סיפר כיצד, בתור ילד, הוא לא ידע איך לבטא כעס, שהוא רגש קשה. לכן, הכעס – רגש אנושי טבעי – יצא החוצה בצורת ציניות, או בצורת השאגות שמאפיינות את המוזיקה של Strapping Young Lad. אך כשנולד בנו הבכור, התחולל בו שינוי פנימי שגרם לו לזנוח את הכעס (ולכן את Strapping Young Lad). כל סערת הרגשות שמתלווה לאירוע כה משמעותי תועלה במקום זאת לתוך יצור קטן וירוק, בשם זילטויד. זילטויד הוא יצור רב-מימדי וכל-יכול, וכל מה שהוא רוצה זה סה"כ כוס קפה טוב – משימה קשה במיוחד, כך מסתבר. זילטויד מבולבל ומתוסכל, כמו שדווין היה מבולבל ומתוסכל – ואנחנו זכינו באלבום מופת.

אז לקראת ההופעה הייתי חייב לעשות משהו שיבטא את ההערכה הגדולה שלי לדווין ואת האהבה הגדולה שלי לזילטויד המשמיד. כפי שבטח שמתם כבר לב, אני חובב גדול גם של החלל החיצון, גם של קפה, וגם של השמדת האנושות, ולכן החיבור שלי עם האלבום היה מיידי. השיר Solar Winds משלב עבורי את כל אלו. מצד אחד חייזר מתוסבך, ומצד שני, קפטן גיבור שאמון על הגנת האנושות. זהו שיר כבד ומלודי באותו הזמן, אפל וגם מואר. הייתי חייב לעשות לזה קאבר:

Devin Townsend - Solar Winds (Vocal Cover)

השירים של דווין טאונסנד מאתגרים מבחינה טכנית, זה ברור. נדרש לא רק מנעד רחב, אלא גם שליטה באפקטים מלוכלכים, ומספיק גמישות קולית בכדי לעבור בין כל המצבים – שלא נדבר על מספיק כריזמה בשביל לדברר את קפטן מרהיב (Captain Spectacular), אויבו המושבע של זילטויד. בפוסטים הבאים ננתח ונדגים מה קורה "מתחת למכסה המנוע" הווקלי אצל דווין וזמרים אחרים. אם תקשיבו לביצועים של Failure ו-Life, בלינק כאן למעלה, תראו שדווין מיומן הן בסאונדים "קלאסיים" ואופראים, והן בסאונדים מלוכלכים ומדוסטרשנים.

דווין בר מזל במיוחד (או, לכל הפחות, עבד קשה במיוחד) כדי ליצור לעצמו כלים ווקליים נרחבים ועשירים שיאפשרו לו לבטא את מנעד הרגשות והחוויות הענק שהוא חווה. וזה בעצם לב העניין – כשאנחנו מתאמנים, אנחנו מתאמנים רק כדי שיהיו לנו את הכלים שיאפשרו לנו להגיד את מה שאנחנו רוצים להגיד. כמו דווין, אנחנו צריכים לשאוף להיות אנשים מעניינים, עם משהו מעניין לומר, ולהתעקש להשמיע את זה לכל מי שירצה לשמוע – בלי מסכות, בלי פחד.

והצלחתי לגנוב סלפי מהיר בתום ההופעה

שדרו הלאה

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest
Share on pocket

יאללה, בואו נתחיל

השאירו שם, מייל, וטלפון, ונחזור אליכם ממש מהר.

  • אנו שומרים על פרטיותכם. לעולם לא נעביר את המידע לצד שלישי.